צרפתי נ' מאיה תור בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי בגין עלות תיקון מזגן באוטובוס שרכש התובע מהנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת"). בתאריך 22.5.12 רכש התובע מהנתבעת אוטובוס מסוג דולפין מאן (להלן:"הרכב").לטענת התובע, התגלה לו , כי לרכב תקלות שחלקן תוקנו כגון השמשה הקדמית השבורה שהוחלפה, הצמיגים שהוחלפו. אולם הנתבעת מסרבת לשאת בעלות תיקון המזגן שהתגלה בו קלקול בהמשך.

לטענת התובע,הנתבע 2 מטעם הנתבעת הפנה אותו לאחד בשם ואליד מזגנים אשר נוהג ליתן שירות לנתבעת. אולם,בהמשך,סירבה הנתבעת לשאת בעלות התיקון.

לטענת התובע על הנתבעים להשיב לו את הסכום ששילם עבור התיקון וכן לפצותו בגין עוגמת נפש ואובדן ימי עבודה.

2.לטענת הנתבעים יש לדחות את התביעה.

הנתבעים טענו כי בהסכם המכר הצהיר התובע באופן שאינו משתמע לשני פנים כי הוא רוכש את הרכב AS IS ,כי הרכב נרכש לשביעות רצונו וכי לא תהיינה לו כל תלונות בקשר אליו.

לטענת הנתבעים,החלפת השמשה הקדמית וצמיגי הרכב נעשו מתוך מחווה של רצון טוב ולפנים משורת הדין. אולם, ביחס למזגן,הודיעה הנתבעת מפורשות כי אין בכוונתה לבצע את התיקון המבוקש, וממילא לא נתנה כל הסכמה לתיקון המזגן.

דיון והכרעה:

3.ביום 26.5.13 העידו התובע,הנתבע 2 וכן מר יוני בוטה- מנהל בטיחות ולוגיסטיקה אצל הנתבעת (להלן:"יוני").

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והתרשמתי מן העדויות שנשמעו לפניי, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

מן ההסכם עולה במפורש כי התובע רכש את הרכב במצבו כמות שהוא וכי אין לו כל טענה בקשר אליו: "הקונה מצהיר כי בדק את הרכב וכי הוא מתאים למטרותיו, כפי שהוא, וכי אין ולא תהייה לו כל טענה בקשר עם רכישתו". (סעיף 2 להסכם) .

ובסעיף 3 נכתב: "הקונה מצהיר כי בדק את הרכב, את מצב הרכב ואת טיבו ואת התאמתו למטרותיו, ומצא כי הרכב במצב תקין וטוב לשביעות רצונו המלאה, מתאים לצרכיו ומטרותיו".

התובע ויתר בחתמו על ההסכם,על כל טענה ביחס לפגם ברכב והוא מחויב בהסכם עליו חתם. טענת התובע כי סוכם בע"פ כי הנתבעת תתקן ליקויים שיתגלו , נוגדת את האמור במסמך בכתב עליו חתם ואין לקבלה. בהתאם,התובע מחויב להסכם עליו חתם ואינו זכאי לדרוש שהנתבעת תשלם עבור התיקון,אלא אם כן יוכיח שהנתבעת ידעה על התקלה במזגן

עוד לפני המכירה ובחרה לא למסור מידע זה לתובע בכוונה להטעותו. טענה זו לא נטענה ובוודאי,לא הוכחה.

4.בהתאם להלכה הפסוקה ולכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", על התובע החובה להוכיח תביעתו. בהתאם לנטל זה על התובע להוכיח ראש וראשונה את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו ואת אחריות הנתבע הנובעת מאותן עובדות.

וראה בהקשר זה רע"א 3646/98 כ.י.ע ובנין נ. מנהל מע"מ פ"ד נז 4 981:

"נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו".

במקרה דנן,התובע לא הוכיח כי הצדדים הגיעו להסכמה בדבר תיקון המזגן.

בחקירתו, הודה התובע כי כשקנה את הרכב, בדק אותו וחתם על הסכם לאות הסכמתו ולשביעות רצונו. מאחר שלא הוסתרו פרטי העסקה מעיני התובע, וזאת על סמך הסכם והודאתו שלו, המדובר לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה, שאינה מהווה עילה לפיצוי לתובע (ראו: ע"א 2495/95 בן לולו נ. אליאס, פד"י נ"א (1) 595,594 ).

אשוב ואדגיש כי התובע לא טען שמי מבין הנתבעים, הסתירו ממנו מידע, או שידעו על פגם נסתר ולא גילו אותו. טענת התובע בדבר הבטחה לתיקון,נוגדת כאמור את האמור בהסכם. מנגד מצאתי כמהימנה את עדות הנתבעים על פיה תיקון השמשה והצמיגים נעשו בסמוך למכירה ולפנים משורת הדין ,בעוד שביחס לתקלה במזגן,אשר התגלתה לאחר למעלה משבועיים, נשלח התובע לאותו ואליד רק על מנת לברר האם מדובר בקלקול שקיימת לואליד אחריות לתיקונו. אולם, לא הובטח כי ככל שלא קיימת אחריות,תישא הנתבעת בעלות.